מיכל טרן

אם נחשוב על הדיבור הטבעי בחיינו, בליינד דייט למשל. מה נעדיף, ישיבה במסעדה משתי פאות שולחן מקבילות או פעילות פשוטה בתנועה? למשל הליכה משותפת, או סרט. ואולי משהו אחר. ואם ניזכר בשיחה רצינית שקיימנו עם חבר או חברה, או לחלופין שיחה מצחיקה ומטופשת, איפה הרגשנו הכי בנוח? על הספה בבית, או אולי דווקא תוך כדי סנוקר או שיטוט ברחובות למשל. אפשר להמשיך ולדמיין תמונות נעות מחיינו מהבית בו גדלנו ומן החברויות שיצרנו עם השנים ולחשוב; איפה הדיבור שלנו נע והיכן נחווה על ידנו כמקוטע.

הקשר בין דיבור ותנועה טבעי לאדם ומסופר לנו עוד מימי יוון העתיקה. משהו בהולכת הגוף מסיע בנחת את המחשבה ושולח אותנו לפגוש דימויים וצלילים מן החוץ באופן ספונטני, ולאסוף אל חיקנו חלקים מהם. בכוונה או מבלי לשים לב. משהו במרקם היחסים הטבעי שנוצר בינינו ובין החוץ מעבה את סיפורנו וקושר אותנו עוד אל העולם סביב. כך, חלקי תוכן שאולי היו מוגפים בתוכנו, מקבלים הזדמנות לצאת לאור. זה הנוף המתחלף והגוף שלנו המתאים את עצמו אליו שמציעים לנו 'ריקוד' אחר בשיחה. ובריקוד כמו בריקוד, הגוף נפגש במני מקומות וגבהים וחורג ממבט מישורי העלול להסב אי נחת, כשמוחלף בינינו בישיבה. ועכשיו לפרקטיקה.

איך?
הולכים ומדברים. מה שתביא/י במלים ושתפגוש/י בדרך, ימלא את הפגישה. אני אהיה שם ללוות ולסייע בניווט אל הנפש ובחזרה אל הגוף.

למה?
כי זו הזדמנות בעלת ערך לשחרור חרדה, עכבה, מבוכה, דרך הליכה משותפת כמתווך בין הגוף לעצמך.

מתי ולכמה זמן?
מתי שנחליט בטווח שעות היום ותוך התחשבות במזג האוויר. חשוב שהפגישה לא תופרע כדי שנוכל לעבוד ביעילות. 50 דקות פגישה, אחת לשבוע. תהיינה פעמים שהגוף יבקש להתכנס אל המרחב הקליני והשקט שמציע ואנו נקשיב לזה.

איפה?
מנקודות מוצא מגוונות ברחבי תל אביב-גבעתיים-רמת גן. המכנה המשותף להן היותן ריאות ירוקות בעיר המציעות תנועה נעימה בתוכן המכתיבות קצב משלהן להליכה; פארקים, גינות.